אשליות אבודות

נדמה לי שתוצאות הבחירות האחרונות גרמו לכמה מאיתנו להתפכח מאשליות. ואולי לא.

לכל אחד מאיתנו, בכל מיני צמתים בחיים, אשליות אחדות נרקמות ואחרות מתמוססות.

יש לנו לפעמים ציפיות גבוהות מעצמנו ומהחיים.

לפעמים החיים מלמדים אותנו להסתפק במועט, ובמועט הזה נדבוק.

לא כל מה שניתן לנו, יישאר שלנו לתמיד.

לא כל מה שנראה זוהר ויפה וראוי, הוא אכן כזה.

לא כל מי שאומר לנו שהוא דובר אמת, הוא אכן ישר והגון מולנו.

הרבה פעמים נמצא עצמנו מקוננים על חלומות שאבדו לנו,

על כאלו שאנו לא יכולים לשער בנפשנו שניתן כבר להגשימם בעתיד.

זה לא קל לחיות בעולם שלא מקיים את הבטחותיו, או לפחות את ההבטחות המסויימות ש-לנו היה ברור שיקיים.

בכל זאת, לפעמים לחיות באשליות, יכול להניע אותנו בחיים – ועל הדרך נמצא מתנות ונהנה מהן.

ולפעמים נמצא אנשים שליבם רחב ואוזנם פתוחה לרעיונותינו.

נלך אפוא עימם.

נמצא דרך להתגבר על הקשיים.

מחשבות אלו ורבות אחרות עלו אצלי לא רק בהקשר של תוצאות הבחירות,

אלא בעקבות סרט שראיתי לאחרונה בקולנוע בשם "אשליות אבודות" – סרט צרפתי משנה שעברה, המוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע, המבוסס על הרומן הנודע של הסופר אונורה דה בלזק (את התרגום העברי לספר הזה, לא ניתן כרגע להשיג, לצערי). בקצרה על הסרט: דרמה רומנטית וקומית שמביאה את סיפורו של לוסיאן – משורר מוכשר בן המעמד הנמוך שמאוהב בברונית לואיז דה בג'ארטון, שמעמדה גבוה משלו משמעותית. בניסיון להימנע מסקנדל, הברונית מחליטה לעבור לפריז ולקחת איתה את לוסיאן. שם, מסונוור מהאורות והקצב המסחרר של העיר, המשורר הפשוט מהכפר יעלה לגדולה, יתרסק, יתאהב, יסתבך וייאבק בכל כוחו להישאר נאמן לחלומותיו.

בסרט חובר לוסיאן למערכת עיתונות ליברלית ומחתרתית המתנגדת לשלטון המלוכני, שבה גם מתפרסמים "פייק ניוז" וכתבות קנויות על ספרים, הצגות תיאטרון ועוד. לוסיאן הוא משורר שרוצה ששיריו יפורסמו בהוצאה לאור שמסרבת להוציאם כי "אף אחד לא קונה ספרי שירה" וזוהי השקעה שלא שווה דיה עבור המו"ל (ג'רארד דפרדייה). לוסיאן נקלע לסדרת מצבים הזויה, שממנה הוא צומח ומשיג הישגים נאים ובגינה גם נופל. הוא נפרד לבסוף מכל אשליותיו. אבל מי שצופה בסרט, לבטח יפתח אמפטיה כלפי הגיבור, כמו גם יווכח שהמציאות שבה הוא חי, תחילת המאה ה-19 בצרפת, אינה כה רחוקה בהרבה מובנים מהמציאות שלנו כיום.

לסיכום נושא האשליות, בחרתי להביא לכאן ציטוט שרשמתי לפני ארבע שנים על פתק, מתוך פוסט שפרסמה דינה אייזן, מומחית ברפואת משפחה ומרצה בקורסים לחשיבה אופטימית:

"אל תתלונני. העולם לא חייב לך כלום.

הוא היה כאן לפנייך.

כשאנשים מאכזבים אותנו,

הבעיה לא באנשים אלא בציפיות.

להיות אומללים בהתאם לְמה שאחרים עושים או אומרים –

לא חבל על הזמן?

האם נתתם את המפתחות לאושר שלכם

בידי מישהו אחר?

ואם כן, לא כדאי להחזיר אותם אליכם?"

ועוד לסיום, שיר יפה שנתקלתי בו היום, שיצא לאור לפני כשבועיים, מאת גיא רודוביץ' ונומקה, בשם נחמה ושלום (שיר הנושא מתוך אלבום סולו ראשון לגיא רודוביץ') – בתקווה שאכן נתנחם וגם יגיע שלום.

קרדיט התמונה:

טכנולוגיית DALL-E-2

תוכנת בינה מלאכותית שיוצרת תמונות מתיאורים טקסטואליים, מבית OpenAI