גָּדוֹל כּוֹחוֹ שֶׁל גַּעְגּוּעַ - לזכר גאולה הודס-פלחן

*

גָּדוֹל כּוֹחוֹ שֶׁל גַּעְגּוּעַ

שֶׁמֵּבִיא לִידֵי שִׁכְחָה עַצְמִית

וְהַתָּרַת הַסְּפֵקוֹת,

וְהִפָּעֲרוּת הָאֹפֶק שֶׁאָרַב בַּחֲשֵׁכָה,

וְהִנֵּה אַתְּ מְבוֹסֶסֶת

בַּאֲדָמָה שֶׁנִּבְרֵאת לִקְרָאתֵךְ,

עוֹד רֶגַע וְהוּא יִמְצָא אוֹתָךְ,

הַגַּעְגּוּעַ,

בִּמְלוֹא אוֹנֵךְ, בִּמְלוֹא חִידָתֵךְ.

(גאולה הודס-פלחן, מתוך ספרה "העולם קרוב מנשוא", עמ' 45)

גאולה הודס-פלחן, משוררת ומתרגמת ירושלמית, נפטרה בטרם עת, בגיל 56, ביום חמישי שעבר, 24 לנובמבר. גאולה הייתה חברתי בעשור האחרון, והכאב על מותה - עצום.

בפרסום זה לזִכרה, אציג בהמשך שירים נבחרים מתוך עשרים ספרי שירה שפרסמה גאולה החל מ-1994. ספרה הראשון נקרא "בנשימה אחת" בהוצאת "עקד", והאחרון נקרא "תשורה לחיים שלא נחוו" (שירים וכתבים), שיצא לאור השנה, בהוצאה עצמית, לה קראה: "הוצאת מִיַאסְטְקוֹבֶצְקִי".

ברשימה שפרסמה גאולה בספרה "ירושלים שמעבר לסף", על ספר קודם שלה בשם "פרח הזרות", כתבה על עצמה כך: "תחושת הזרות מובילה אותי לתנועה בשני כיוונים הפוכים: מסע אל העולם בניסיון לפענח את צפונותיו מחד גיסא. ומסע אל שמעבר לעולם, הממד הנסתר, מתוך השאיפה לבטא את מה שאינו ניתן לביטוי במילים מאידך גיסא" (עמ' 31).

ואכן, גאולה היטיבה לשורר על אודות הנסתר והמטאפיזי, על הדממה והאַיִן, וגם נגעה בנושאים ארציים, יומיומיים ופשוטים, בשפה עשירה ומדוייקת. גאולה, שהייתה אשת ספר במלוא מובן המילה ואשת אשכולות, הייתה בקיאה בספרות העברית ובספרות יהדות העולם, ובמקרא, מיסטיקה, חסידוּת, קבלה, היסטוריה, פילוסופיה ועוד. היא שילבה בשירתה הֶקשרים מעולמות הידע שלה, ולכן לעיתים שיריה בעלי רבדים שמזמנים קריאה חוזרת. שירתה של גאולה חכמה, הגותית, מרגשת ומעוררת מחשבות, וייחודית בעולם השירה של ימינו.

במובן מסויים שירתה של גאולה קרובה לשירת זלדה: בנטייה להימשך אל השמיים, אל הגבהים, אל הנשגב. לעומת זלדה, גאולה הייתה מוּכרת במעגלים מצומצמים בלבד, וזכתה לחשיפה מעטה בבמות ספרותיות מרכזיות, בוודאי ביחס להיקף יצירתה. אני מקווה שעוד יגלו אותה וידברו עליה בעתיד, וגאולה תקבל את ההכרה הראויה, על כישרונה ותרומתה לשירה העברית. וגם מקווה שבעתיד יתאפשר פרסום ספר עם מבחר שיריה וכתביה.

ההתמדה של גאולה בפרסום ספרי שירה, החל מלפני 28 שנה - ראויה לציון (רוב ספריה יצאו לאור בהוצאות "עקד" ו"פיוטית"). היא הייתה משוררת צנועה, פוריה ועקבית, שהִרבתה לפרגן לאחרים וליצירתם. בנוסף, מלאכת התרגום מרוסית (שפת אִמה) ומאנגלית, ליוותה את גאולה משך שנים ארוכות, ותרגומיה פורסמו באנתולוגיות שונות (מבחר מתרגומיה ניתן למצוא בספר "ירושלים שמעבר לסף" מ-2021). בין ספרי שיריה, יש גם ספר שירה לילדים, שיצא לאור ב-2018 – "שיר אשיר לקרנף" (הוצאת "פיוטית"). את רוב כריכות ספריה מעטרים ציורים של אִמה – אינסה הודס.

עם מותה של גאולה, השירה העברית איבדה קול משמעותי וחשוב - ציפור שיר נדירה, רבת יופי.

במהלך חברותנו בעשור האחרון, קיימנו גאולה ואני אירוע משותף להשקת ספרינו בבית הסופר בת"א, הזמנתי אותה להשתתף ולקרוא משירה בשני אירועים ספרותיים בקריית טבעון, פרסמתי משיריה בכתב עת מקוון לשירה בעריכתי, והיו בינינו שיתופי פעולה נוספים, בשמירה על קשר חם וקרוב. גיליתי אישה חכמה, רגישה, עם לב רחב ומחוייבות עמוקה לשירה. גאולה גם פעלה למען סוגיות ומאבקים חברתיים שהיו חשובים לה.

כעת אציג מבחר שירים של גאולה מספריהָ שברשותי:

*

כִּי גָּדוֹל חֵשֶׁק הָאוֹר לְהִתְגַּלוֹת

מִיכֹלֶת הַכְּלִי לְהַחֲזִיקוֹ

וְאֵין שִׁעוּר לְעֶרְגַּת הַכְּלִי

אֶל הַיִּפְעָה שֶׁלֹּא יוּכַל לָשֵׂאת.

לְיַשֶׁן אֶת נְקֻדַּת הַכִּסּוּפִים

נִדּוֹנִים הַשְּׁנַיִם.

אוֹרוֹת קְטַנִּים יוֹתֵר

וְכֵלִים חֲסוֹנִים יוֹתֵר

כּוֹתְבִים עוֹד דַּף

בְּסֵפֶר הָאֶפְשָׁר.

(מתוך "הצללים נעים באיטיות", עמ' 25)

*

אֲנִי שָׁרָה אֶת שִׁירַת הַזְּמַן הָעוֹבֵר,

אֲנִי עוֹבֶרֶת וְשָׁרָה אֶת הֶחָלָל שֶׁהֵעָדְרִי יוֹצֵר,

קִרְבִי אֵלַי עִיר אֲבוּדָה מִתּוֹךְ עֲרָפֶל קַדְמוֹנִי שֶׁאֵין

לִי בּוֹ חֵלֶק,

קִרְבִי אֵלַי, הָאוֹבֶדֶת בִּזְמַן שִׁכּוֹר שֶׁמּוֹחֶה

אֶת טְבִיעוֹת רַגְלַי,

עוֹד רֶגַע וְאֵינֶנִּי, אֲבָל אַתְּ תְּחַכִּי לָעוֹבְרִים שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם

מְמַלְּאוֹת אֶת הַמֶּרְחָב,

בְּתוֹךְ עֵינֵי הָאֲבָנִים שֶׁלָּךְ נָמִים שַׁלְוָה וְדַעַת,

אַתְּ נִטְעֶמֶת וּלְעוֹלָם לֹא חֲדֵלָה.

אַתְּ נִטְעֶמֶת וְאֵינֵךְ חֲסֵרָה כַּזַּיִת.

(מתוך "ירושלים שמעבר לסף", עמ' 23)

*

אַתָּה שֶׁחוֹצֵץ

בֵּינִי לְבֵין הַתְּהוֹם...

מְלַקֵּט בְּחֶמְלָה

אֶת הָעֲנָנִים הַדְּחוּיִים,

שֶׁלֹּא נִמְצָא לָהֶם מָקוֹם

בִּשְׁמֵי הַבַּרְזֶל וְהַנְּחֹשֶׁת,

מְאַחֶה אֶת הַצְּלָלִים

שֶׁנִּקְרְעוּ מֵאִתָּנוּ

בְּאִבְחָה אַחַת טֶרֶם זְמַנָּם –

הֲתָבִין, שֶׁיּוֹתֵר מִכָּל,

אֲנִי זְקוּקָה לַחֲצִיצָה

מִפָּנֶיךָ?

(מתוך "איגרת ללהבה", עמ' 46)

*

צְעָדֵינוּ

הֶבְזֵקִים שֶׁל גֶּשֶׁם

נִשְׁמוֹתֵינוּ –

לֵיצָנִים מְקַפְּצִים בָּרוּחַ

מַאֲבָקֵנוּ –

אֵד דַּק

וְכִמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה

כַּחֲלוֹם

זֶה מִכְּבָר

שָׁכוּחַ

(מתוך "חרדת הוודאות", עמ' 8)

*

אֲנִי לֹא נוֹגַעַת לִי,

וּמָה שֶׁנּוֹגֵעַ לִי,

אֵין בּוֹ תְּפִיסָה וּמַגָּע,

אֲבָל יֵשׁ יָמִים בָּהֶם

כָּל הַנֶּחְוֶה בָּעַיִן,

שׁוֹלֵחַ זְרוֹעוֹת תִּינוֹק

זְעִירוֹת,

וְכֹה קָשֶׁה

לֹא לָגַעַת.

(מתוך "תשורה לחיים שלא נחוו", עמ' 10)

*

הַפֶּצַע לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא

פֶּצַע.

הוּא מִתְקַיֵּם כְּשַׁבְּלוּל,

כְּפֶרַח, כְּשָׁמַיִם.

וּכְשֶׁנֵּעוֹרָה בּוֹ רוּחַ,

הוּא שָׁר

לְאָבִי כָּל הַפְּצָעִים.

וְאֵין מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ.

(מתוך "שיכורת שמים", עמ' 30)

*

לִזְכֹּר שֶׁאַתְּ תָּמִיד בִּתְנוּעָה –

לִקְרַאת מָה, לִקְרַאת מִי.

הָעוֹלָם נִקְרֶה בְּדַרְכֵּךְ –

כְּפִי שֶׁהוּא, כְּפִי שֶׁאַתְּ,

כְּפִי הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם.

לִפְעָמִים אַתְּ הִיא

שֶׁנִּקְרֵית בְּדַרְכֵּךְ –

אֵלּוּ רְגָעִים נְדִירִים.

הַכֹּל נָע, בְּקֶצֶב כֹּה אִטִּי,

וְעִם זֹאת מָהִיר מִכְּדֵי לִהְיוֹת נִצּוֹד.

(מתוך "כמו היינו נצחיים", עמ' 43)

*

הַהַבְטָחָה הַגְּנוּזָה בְּמִלִּים

הַלַּחוּת הָאֲצוּרָה בְּעָלִים

הַשְּׂרָף הַמֵּעִיד עַל סוֹד הָעֵץ

חִידוֹת דֶּרֶךְ אֵין-קֵץ.

תְּהוֹמוֹת הַמְּהַתְּלוֹת בַּפְּסָגוֹת

זְרוֹעוֹת שִׁמְשִׁיוֹת עַל שִׁלְגֵי עַד יוֹקְדוֹת

לַהַט הַרְסָנִי וּמִנֶּגֶד שַׁלְוָה מְדֻמָּה

עוֹלָם

הַתָּלוּי

עַל בְּלִימָה

(מתוך "דבר לא להבטיח", עמ' 13)

*

כִּי הַכֹּל מִמְּךָ

וּבְךָ הוּא:

הַהֲוָיָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת

עַד קְצֵה הַמַּחְשָׁבָה הָעַרְפִלִּית.

יָדֵינוּ הָעוֹשׂוֹת וּמְבַטְּלוֹת בִּנְשִׁימָה אַחַת.

חוֹתָמֵנוּ הַנִּמְחֶה עוֹד בְּטֶרֶם אִשֵּׁשׁ אֶת נוֹכְחוּתוֹ.

כֵּיצַד בַּצִּמְצוּם הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר

תָּלוּי שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל בֵּין הַשֵּׁמוֹת הָעַתִּיקִים

לַנִפְסָד?

לֹא אֶתְכַּחֵשׁ לְחַסְדוֹ הַמִּתְחַדֵּשׁ תָּדִיר שֶׁל הַהֶעְלֵם.

(מתוך "אין מונה לחלומות", עמ' 25)

*

לוּ רַק

הֶבְזֵק יָם,

לְלַטֵּשׁ עֵינַיִם

בְּדִמְמַת הַמְּצוּלָה;

שָׁם יִדְלוּ חֲלוֹמוֹת

מִמִּלְחִיוּת הָאַיִן,

וּבְשַׂר הַנֶּפֶשׁ הַפְּגִיעָה

יָנוּם בְּתוֹךְ צִדְפָּה

(מתוך "בבל אשר בים", עמ' 28)

*

עֹנֶג הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּי

כְּשֶׁכָּתַבְתִּי בְּהִסְתַּחְרְרוּת

שֶׁל הִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת,

אָז שֶׁהָיָה – הָיָה לֹא כִּפְלַיִם,

אֶלָּא רִבּוֹא רִבּוֹאוֹת.

וְגַם אֲנִי הָיִיתִי

מְאוֹד

(מתוך "שוקט הזהב הניגר", עמ' 24)

*

הַחֲלוֹם מוֹשֵׁךְ חוּטֵי

יָמִים כְּבֵדִים

אֶל הָרֶגֶשׁ הָרַעֲנָן.

עֲצֵי בָּאוֹבַּבּ

צוֹמְחִים עַל קְצֵה הַצִּפֹּרֶן,

וְטַוָּס מְלֻמָּד

מְשׂוֹחֵחַ עִמִּי בִּשְׂפַת הַיַּלְדוּת –

כְּמוֹ לֹא הָיוּ לוֹ עִסּוּקִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר

הַכֹּל נִמְצָא בַּבְּאֵר

עֲשִׂי נַפְשֵׁךְ דְּלִי

(מתוך "פרח הזרות", עמ' 40)

*

הַהַכָּרָה

מִדַּקֶּקֶת וְהוֹלֶכֶת.

אַתָּה,

לָבָן וְעָלוּם,

כְּתֹב אוֹתִי

עַל מַיִם חַיִּים,

כִּי צָמֵאתִי

כִּי צָמֵאתָ

(מתוך "בסוד תהומות", עמ' 9)

*

עַל תְּשׁוּרַת הָאוֹר

אָנוּ מְשַׁלְּמִים בִּצְלָלִים

עַל תְּשׁוּרַת הַצְּלָלִים

אָנוּ מְשַׁלְּמִים בִּכְאֵב

עַל תְּשׁוּרַת הַכְּאֵב

אָנוּ מְשַׁלְּמִים בְּשִׁירִים

עַל תְּשׁוּרַת הַשִּׁירִים

אָנוּ מִתְחַיְּבִים בְּנַפְשֵׁנוּ

(מתוך "הדממה מצאה בי בית", עמ' 48)

*

בְּרוּכָה הַשָּׁעָה בְּהִתְהַוּוּתָהּ

בָּרוּךְ עוֹרֵק הָאוֹר שֶׁמֵּזִין חַיּוּתָהּ

בָּרוּךְ הַפַּרְגּוֹד שֶׁחוֹצֵץ וּמְכַסֶּה

בָּרוּךְ הָרָז שֶׁנֶּחְשָׂף רַק לְעֵת מַעֲשֶׂה

בְּרוּכִים הַלֵּילוֹת הַקָּרִים וְהָאִלְּמִים

שֶׁגּוֹדְרִים אֶת עַזּוּת הַיָּמִים

בְּרוּכִים הַשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים וְהַמְּכוֹכָבִים

שֶׁלּוֹאֲטִים כִּי הַכּוֹתְבִים בְּנַפְשָׁם – נִכְתָּבִים

בְּרוּכָה הַדֶּרֶךְ הַנִּבְחֶרֶת וְגַם זֹאת שֶׁנִּדְחֲתָה

שְׁתֵּיהֶן צִדֵּי הַמַּטְבֵּעַ שֶׁל אוֹתָהּ הַחְלָטָה

בְּרוּכָה הַשָּׁעָה בְּהִתְהַוּוּתָהּ –

הָיִיתִי שָׁעָה וְהָיִיתִי חַיּוּתָהּ

(מתוך "דַּבֵּר אודות המים", עמ' 31)

*

הָעוֹלָם שֶׁרוֹחֵץ בְּאוֹר וָחֹשֶׁךְ –

מָתוֹק, מָתוֹק מְאוֹד,

כְּאֵימָה שֶׁהָפְכָה בַּת לְוָיָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ,

אֲנִי הַקְּשׁוּרָה אֵלָיו בַּעֲבוֹתוֹת,

לֹא אֶלְאֶה מִלּוֹמַר, כִּי מָתוֹק, מָתוֹק מְאוֹד.

אֲנִי שֶׁזּוֹרַחַת וְשׁוֹקַעַת אִתּוֹ חֲלִיפוֹת,

אֶרְוֶה מְנַת יָמַי עַד כְּלוֹת

מִן הַטּוֹב וְהַגָּרוּעַ שֶׁבָּעוֹלָמוֹת –

עַד קֵץ אוֹסִיף לִדְלוֹת פְּנִינִים וְחַבָּלוֹת,

כִּי מָתוֹק הָעוֹלָם מָתוֹק מְאוֹד.

(מתוך "היפאטיה", עמ' 37)

אתגעגע אלייך מאוד גאולה, יהי זכרך ברוך ויצירתך ברוכה.

שירתך, הנובעת ממעיינות עמוקים של יצירה, חוכמה והתבוננות, תמשיך ללוות אותנו.

למתעניינים/ות בקריאה נוספת - ניתן לאתר ברחבי הרשת עותקים שנותרו מספריה של גאולה, בחנויות יד-שניה ובספריות ציבוריות. ניתן גם להיכנס לפרופיל הפייסבוק שלה, בו פרסמה משיריה באופן שוטף.

קרדיט התמונה:

מלאכית.

טכנולוגיית DALL-E-2

תוכנת בינה מלאכותית שיוצרת תמונות מתיאורים טקסטואליים, מבית OpenAI