הדמיון העליז – ספרות בישראל האוטופית

"כִּי לַדִּמְיוֹן הָעַלִּיז יֵשׁ מַפְתֵּחַ סוֹדִי" - זלדה

טקסט מוזר זה שאפרוש בפניכם

הוא פרי דמיוני, אבל אם תצללו לעומקו

אולי תגלו כי הוא בחלקו מעשי

מתישהו, בעולם כלשהו.

תארו לכם, דמיינו בעליזוּת:

ספרים אינם נמכרים – הם ניתנים בחינם לכל דורש, בכל מקום, בכל פורמט – מודפס או מקוון.

כותבי וכותבות הספרים אינם משלמים על הוצאה לאור של ספריהם. יתרה מכך – רובם מתוגמלים על יצירתם ברמה כזו שהם אינם זקוקים להכנסה מעבודה אחרת לשם פרנסתם.

מרחבים, חללים, צימרים, חדרים – ניתנים בחינם לסופרים/ות ולמשוררים/ות, על בסיס מאות מלגות ממשלתיות – עבור התפנוּת לכתיבה.

מוסף הספרות הוא המוסף הרחב והמושקע ביותר בכל עיתון יומי. ככל שהעיתון מעניין ומגוון יותר בספרות שהוא מציג ודן בה, קרנו עולה וכולם מדברים עליו.

עבור כל פרסום בעיתון או בכתב עת ספרותי – הכותבים מקבלים תשלום נאה.

ישנם לפחות 100 סוגי פרסים המוענקים מדי שנה לאלפי סופרים, משוררים, מתרגמים, עורכים, מעצבי כריכות, בתי הוצאה לאור ומפיקים, חוקרי ספרות, מבקרים, סוכנים ויח"צנים. אפילו לקוראים מצטיינים. על הסכומים הזוכים לא משלמים מיסים.

השקות ספרים הן בחינם עבור הכותבים בכל מוסדות התרבות בארץ ובמרחבים ייעודיים.

שבוע הספר הוא פסטיבל שלם וססגוני בכל הארץ. הוצאות לאור לא משלמות עבור הקמת דוכנים, להיפך – הן מתוגמלות היטב לפי מידת ההשקעה שלהן בתכנון מעטפת אירועים/פאנלים/מופעים עבור הקהל הרחב.

מדי חודש בחודשו מתקיים בישראל כנס ספרותי בינלאומי, כל פעם במקום אחר בארץ. הקשרים עם מדינות אחרות, בענייני ספרות, הדוקים ומניבים שיתופי פעולה רבים. מאות כותבים נוסעים כל חודש לכנסים ולפסטיבלים ספרותיים ברחבי העולם, במימון מלא של משרדי החוץ והתרבות. כמובן שאלפי ספרים ישראלים מתורגמים זוכים להצלחה. תרגום הוא מקצוע מבוקש ומתגמל.

מקצוע הספרנוּת אף הוא מבוקש ביותר, עקב השכר הגבוה. ספרניות וספרנים המחברים בין אנשים לספרים, מפעילים מועדונים בהם נפגש הקהל עם הסופרים והמשוררים האהובים.

הפקולטה הגדולה והשוקקת ביותר בכל אוניברסיטה בארץ היא של מדעי הרוח. הצלחה מסחררת וביקוש רב לחוגים - ספרות עברית והשוואתית, לשון עברית, עריכה ותרגום.

סופרים ומשוררים הם מובילי דעה, ידוענים ומנהיגים.

שר/ת התרבות עומד בראש המשרד עליו כולם נלחמים, כי הוא בעל תקציב מהגבוהים בממשלה.

רחובות רבים בישראל קרויים ע"ש משוררים וסופרים, בעיקר משוררות וסופרות.

עבור המוני ילדים וילדות, להיות בעתיד סופר או משורר מצליח הוא חלום מתוק, אף יותר מלהיות למשל אסטרונאוט/ית.

השיחה שאף פעם לא משעמם לנהל בתוכניות טלוויזיה, רדיו, פודקאסטים ובבתי קפה היא – איך עולם הספרות הישראלי התמודד בעבר עם כל כך הרבה קשיים, ולמה המצב היה כה עגום, כה מופרך, כה לא הגיוני...

ולסיום, שיר חזרה למציאות:

כל יחיד כמוני / אורי צבי גרינברג

נִכְנַסְתִּי לָאָרֶץ כְּמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשָׁן, לְהוֹסִיף עוֹד אֵשׁ עַל הָאֵשׁ הָאֹכֶלֶת.

לְהוֹסִיף עוֹד גּוּף לְסַכִּינוֹ הַחַד שֶׁל הַגּוֹרָל הָעִבְרִי.

וּבְשָׁעָה אַפְלוּלָה אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ בְּתוֹךְ עֹמֶק הַחִתּוּךְ שֶׁל פֶּצַע –

וּמַר לִי מְאֹד, אַךְ לָצֵאת אֵינִי רוֹצֶה מֵאוֹתוֹ הַחִתּוּךְ!

הוֹלֵךְ אָדָם בָּעוֹלָם וַעֲלֵי מֶגֶד מְבָרֵךְ, אֲנִי עַל מְרוֹרִי מְבָרֵךְ כָּמוֹהוּ.

לְעִתִּים רְחוֹקוֹת אֲנִי מַבִּיט לַשְּׁחָקִים הַיְּהוּדִים הַיָּפִים,

שֶׁיָּפְיָם מִמַּלְכוּת... וּמַלְכוּת פֹּה אַיִן לְמַטָּה, לְרַגְלַי,

רַק עֶרְיָה וּמִדְבָּר וִיגוֹנִים אַכְזָרִים - -

וּבְשָׁעָה אַפְלוּלָה אֲנִי בָּא אֶל הַיָּם וּמְדַמֶּה לִשְׁמֹעַ

כִּי פָּתְחוּ אֶת פִּיהֶם הַדָּגִים בַּיָּם

וּבִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם הֵם דוֹבְרִים אֵלַי

עַל הַיַּתְמוּת הַגְּדוֹלָה.

מָשִׁיחַ לֹא בָּא עוֹד.

(מתוך: אורי צבי גרינברג, "באמצע העולם ובאמצע הזמנים" – מבחר, הקיבוץ המאוחד, 1979, עמ' 102)

קרדיט התמונה:

טכנולוגיית DALL-E-2

תוכנת בינה מלאכותית שיוצרת תמונות מתיאורים טקסטואליים, מבית OpenAI