דידו (ש. דידובסקי) – שני שירים

*

לְפָנִים הָיָה הַיָּרֵחַ מָלֵא

הָעֵץ הַגָּדוֹל הִתְחַפֵּשׂ לְעָנָן,

הֶחְשִׁיךְ אֶת הָאָרֶץ תַּחְתָּיו.

בַּצַּד, עַל הַדֶּשֶׁא, מִתַּחַת רָאשֵׁינוּ

הָיוּ אֲגֻדּוֹת זְמוֹרוֹת גֶפֶן גְּזוּמוֹת.

צַמְּרוֹת הַבְּרוֹשִׁים, רוֹעֲדוֹת עִם כָּל רוּחַ,

שִׂרְטְטוּ עִגּוּלִים בָּרָקִיעַ.

הָיְתָה לָנוּ תִּקְוָה. הָיוּ לָנוּ כּוֹחוֹת.

חָשַׁבְנוּ שֶׁנוּכָל לְשַׁנּוֹת.

*

עָמַדְנוּ נוֹטְפִים, עֵינֵךְ נָצְצָה,

צִפָּרִים נָשְׁרוּ מִגַּג כְּמוֹ טִיחַ נוֹפֵל.

בַּחַלּוֹן טִפְטְפוּ תַּפּוּחִים, הָיָה עֲרָפֶל

שִׂמְלָה חָצְצָה בֵּין יָדִי לִבְשָׂרֵךְ

וּלְאוֹר הַבְּרָקִים נֶעֳטַפְתְּ בְּמַגֶּבֶת רַכָּה

וַאֲנִי בְּתוֹכֵךְ.