עינת ברזילי – שני שירים

מחאה חברתית

מִתְחַשֵּׁק לִי לָקַחַת אֶת כֻּלְּכֶם

וְלָשִׂים אֶתְכֶם בְּאַרְגָּז יָשָׁן

שֶׁשָּׂמִים בּוֹ מַצָּעִים

קֻפְסָה שֶׁל מֶטֶר עַל מֶטֶר וָחֵצִי,

שֶׁמִּשְׁפָּחוֹת מְאַכְסְנוֹת בָּהּ צַעֲצוּעִים.

("הַגּוּף שֶׁלָּךְ כְּמוֹ לוּנָה פַּרְק

אֲנִי צָרִיךְ לְנַסּוֹת אֶת כָּל הַמִּתְקָנִים."

"הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּךְ כָּל כָּךְ חֲדָשָׁה

מְעַנְיֵן מָה קוֹרֶה כְּשֶׁמְּפָרְקִים וּמַתְקִינִים.")

אַהֲבָה וְשַׁעֲשׁוּעִים אַתֶּם, בְּחַיַּי. אַהֲבָה וְשַׁעֲשׁוּעִים.

לִדְחֹס אֶתְכֶם פְּנִימָה, הֲפוּכִים, רֹאשׁ לְמַטָּה, רַגְלַיִם מְגִיחוֹת הַחוּצָה

עַמּוּד שִׁדְרָה מְקֻפָּל.

כְּמוֹ בָּרַבִּיוֹת שְׁבוּרוֹת עִם שִׂמְלָה דְּהוּיָה

וְשֵׂעָר מְדֻבְלָל.

אֶסְגֹּר עֲלֵיכֶם אֶת הַמִּכְסֶה

וְאֶמְסֹר אֶתְכֶם לִתְרוּמָה בְּגִנַּת לֵוִינְסְקִי.

הקשבתי לרחם

הִקְשַׁבְתִּי לָרֶחֶם בְּקֶשֶׁב רַב

וְלֹא שָׁמַעְתִּי אֶת צַעֲקָתוֹ

שַׁדַי לֹא נִמְלְאוּ חָלַב

מוּל פָּעוֹט הַכּוֹשֵׁל בְּלֶכְתּוֹ

וַהֲלֹא לִבִּי מָלֵא אָהֲבָה,

פָּנַי זָבוֹת דְּבַשׁ

וְכָל זֶה לֹא מֵעִיר בִּי

דֹּפֶק שֶׁל יֶלֶד חָדָשׁ

חוּשַׁי עֵרִים לָעוֹלָם

קוֹלְטִים מַשָּׁק כַּנְפֵי פַּרְפַּרִים

אֲנִי שׁוֹמַעַת עָלֶה נוֹפֵל

שִׁירַת יְלָדִים מְדַבְּרִים

אֲנִי אַחַת עִמָּם

יַלְדָּהּ תַּמָּה כְּמוֹתָם

וְהֵם יַגִּיעוּ אֵלַי

כְּשֶׁאֲנִי אֵצֵא לִקְרָאתָם