ורד טוהר – שני שירים

פרופורציות

כְּשֶׁשׁוֹטַטְתִּי דְּווּיָה בַּמַּחְלָקָה

תּוֹמֶכֶת עַצְמִי בַּקִּיר לְבַל אֶתְמוֹטֵט

שְׂעָרִי סָתוּר, רַגְלַי כְּבֵדוֹת,

כֻּתָּנְתִּי מֻכְתֶּמֶת, גּוּפִי דּוֹלֵף,

וּבְכִי הַתִּינוֹקוֹת מְנַקֵּב לִי אֶת עוֹר הַתֹּף,

נִזְכַּרְתִּי בְּגַעְגּוּעִים בִּכְאֵב הַתֶּפֶר הַבּוֹדֵד

שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּגִיל שֵׁשׁ

כְּשֶׁהֶחְלַקְתִּי בַּבְּרֵכָה הָעִירוֹנִית שֶׁל בְּאֵר שֶׁבַע.

אִמָּא רוֹכֶנֶת מֵעָלַי

נִשְׁמָתָהּ כִּמְעַט פּוֹרַחַת

בָּאַמְבּוּלַנְס לְבֵית הַחוֹלִים.

אהבות שאינן בזמנן

אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה פּוֹחֵד לַעֲזֹב

שֶׁאֵין לְךָ תּוֹחֶלֶת

שֶׁעוֹלָמְךָ רֵיק.

שָׁתַקְתִּי.

לֹא הָיְתָה לִי סִבָּה לְפַקְפֵּק.

אַחַר כָּךְ

הִתְגַּבַּרְתָּ עַל הַפַּחַד

הַדְּבָרִים בָּאוּ עַל פִּתְרוֹנָם

הָרֵיק הִתְמַלֵּא

רָחוֹק מִמֶּנִּי.

דַּע, כִּי אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.

בְּעוֹלָמִי עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג

וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְפָּרֵשׁ בִּמְקוֹמוֹ מִתְפָּרֵשׁ בִּמְקוֹם אַחֵר

וְעַד שֶׁלֹּא תִּיבַשְׁנָה קְלִפּוֹת הָאֵימָה

אַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ

אֶת נִצָּנֵי הַסּוֹד הַקְּמֵלִים

שֶׁל אֲהָבוֹת שֶׁאֵינָן בִּזְמַנָּן.