נילי קלינגר – שני שירים

אנחת תפילין

אוֹר מִסְתַּנֵּן אַפְרוּרִי

בֹּקֶר

סָבִי מִתְעוֹרֵר

לְאַט הוּא מוֹצִיא תְּפִלִּין, כּוֹרֵךְ

סָבִיב יָדָיו וּמִצְחוֹ, עֵינָיו עֲצוּמוֹת

שְׂפָתָיו הוֹגוֹת תְּפִלּוֹת

בִּרְחוֹב הוֹמֶה בְּקֶרֶן זָוִית

בֵּין דּוּכָן סְפָרִים לִקְיוֹסְק

בָּחוּר מַפְצִיר, תְּפִלִּין בְּיָדוֹ,

עוֹצֵר

רַק עוֹבְרִים לֹא עוֹבְרוֹת

גְּבָרִים עִם יָדַיִם קְשׁוּרוֹת

וְעֵינַיִם חוֹמְקוֹת מִנָּשִׁים

הַתְּפִלָּה מִתְגַּלְגֶּלֶת עִלֶּגֶת מֵהֵם

הָעוֹבְרִים לֹא עוֹצְרִים

לֹא שָׁבִים

אוֹר מִסְתַּנֵּן אַפְרוּרִי

סָבִי מִתְבּוֹנֵן בִּשְׁתִיקָה

הַתְּפִלָּה שֶׁלִּי קְצָת שׁוֹנֶה

אוּלַי נִקְרָא לָהּ שִׁירָה

אֲנִי מְדַקֶקֶת מִלִּים

לִרְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת

מִי אָמַר שֶׁנָּשִׁים לֹא יְכוֹלוֹת

לְהַנִּיחַ מִלִּים אוֹ תְּפִלּוֹת.

לעת ערב

בְּעִירִי לְעֵת עֶרֶב שׁוֹכֶכֶת הֲמֻלָּה

אֲנָשִׁים רוֹכְנִים עַל מִטּוֹת

אוֹר רַךְ נִצַּת בַּחֲלּוֹנוֹת

עֶרֶב יורַד אַט, וְכְּחֹל הַלַּיְלָה מְרַכֵּךְ

אֶת הַיּוֹם הַצָּהֹב הַמַּכֶּה.

מִלִּים נֶאֱמָרוֹת בְּרֹךְ פִּתְאֹמִי

וְרוּחַ מְרַקֶדֶת בַּרְחוֹב,

מְעִיפָה עִתּוֹנִים יְשָׁנִים מֵהַבֹּקֶר

וּמִלִּים שֶׁכְּבָר לֹא חֲשׁוּבוֹת,

מֵהַיָּם מְנַשְׁבוֹת רוּחוֹת מֶלַח, וְטִפּוֹת

שֶׁל לַחוּת נוֹחֲתוֹת עַל עָלִים

וְעֵצִים לֹא נָעִים בַּחֹם,

עוֹד סִפּוּר יָם מִתְרַּוֵּחַ בֵּינֵינוּ

עַל עִיר אוֹ אִשָּׁה

אוֹ קוֹלוֹת.