אפרת מור מילמן - שיר

*

לִתְנוּעַת הַהִתְנַגְּדוּת בְּחַיַּי, הָיוּ הַרְבֵּה קוֹלוֹת,

יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה מַנְדָּטִים.

הִתְנַגַּדְתִּי לַמַּצָּב יוֹתֵר פְּעָמִים מִמָּה שֶׁקִּבַּלְתִּי אוֹתוֹ

אֲפִילּוּ הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה בְּחַיַּי הֵחֵלָּה מִרְתִיעָה עַזָּה.

בְּעִדָּן הַתְּבוּנָה אֲנִי מַתְחִילָה לְהִתְיַדֵּד אִתָּהּ

וּלְהַפְנִים שֶׁהַרְפַּתְקָאוֹת גְּדוֹלוֹת

מַמְתִּינוֹת לִי עוֹד

לְאַחַר סֵירוּב עָנֹג וּמִתְמַשֵּׁךְ.