טלי כהן שבתאי – שני שירים

לא באמת הייתי

עָצְמָה זֶהוּ

מַשֶּׁהוּ

מוּלָד

יָדַעְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן

בְּאָדָם זָר

בְּמַהֲלַךְ

חַיַּי.

יָדַעְתִּי לַעֲמֹל

בִּבְסִיסוֹ שֶׁל

לַיִל

בְּאוֹר מְאַכְזֵב

כָּךְ זֶה כְּשֶׁרוֹכְשִׁים

תּוֹבָנָה

לְלֹא מוֹלֶדֶת.

וְהֵם הִכִּירוּ בְּדַרְכִּי

רַק מִקִּיּוּמָן

שֶׁל

שְׂפָתַיִם

מֵעוֹלָם לֹא בֶּאֱמֶת

הָיִיתִי

בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אל תשתטו

גּוּף אָדָם

כֹּה שַׁבְרִירִי

אַל תִּשְׁתַּטּוּ

לָאַלְמָוֶת!

אֵין שׁוּם

מִיתוֹס בָּעוֹלָם הַזֶּה

עַל

בָּשָׂר חַי!

הַכֹּל בָּנוּי

מִמַּה שֶּׁהוּכַן

גַּם הַסּוּרֵאָלִיזְם הָרָדִיקָלִי

בְּיוֹתֵר

נִזּוֹן

מֵהָרֵיאָלִיזְם שֶׁל

הַחַיִּים.

גַּם דִּמְיוֹן בְּרֹאשׁ

סְכִיזוֹפְרֶן

מֻשְׁתָּת

מֵאֲמִתָּה.

זוֹ שֶׁ/חָשְׁבָה

כִּי אֱמֶת הַשְּׁלִיטָה בְּיָדֶיהָ

דַּרְכֵי פֶּתַע

גִּלּוּ לָהּ שֶׁהָיְתָה

מֵ

אֵלּוּ שֶׁהִשְׁתַּטּוּ עִם שְׁתֵּי רַגְלַיִם

עַל הַקַּרְקַע –

הִיא כּוֹתֶבֶת אֶת

הַתַּקְצִיר

הַזֶּה.