יעקב אשר – שני שירים
- טלי וייס
- 30 ביוני 2018
- זמן קריאה 1 דקות
בארות העצב
כְּבָר בְּבֶטֶן אִמּוֹ
יָדַע יִצְחָק שֶׁתָּבוֹא הָעֲקֵדָה.
אַךְ הִיא צָחֲקָה בָּאֹהֶל לִבְשׂוֹרַת הַמַּלְאָכִים
וְרַעֲלַת הָחוֹל הַנּוֹדֵד כִּסְּתָה אֶת עֵינֶיהָ
מִלִּרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד.
כְּשֶׁהוּקָא מִתּוֹךְ רַחֲמָהּ
הָיָה בָּרוּר שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ יָאֶה
לְעֹמֶק
בְּאֵרוֹת
הָעֶצֶב
שֶׁבְּפָנָיו.
אַךְ אַבְרָהָם כְּבָר נִשְׁבָּה בְּמֶתֶק שְׂפָתָיו
שֶׁל הָאֵל וּבְהַבְטָחוֹתָיו.
וְאִבֵּד אֶת שְׁמִיעָתוֹ, מְאוֹר עֵינָיו,
וְצֶלֶם אָב.
מיון
בית החולים העמק. מרץ 2014
וִילוֹנוֹת עַלִּיזִים מַפְרִידִים
בֵּין כְּאֵב לִכְאֵב, וִיבָבוֹת מְשַׂחֲקוֹת בְּחִלּוּפֵי
תַּפְקִידִים.
אֲבָל הַקּוֹל מוֹלִיךְ אֶת הַדְּמָעוֹת
וְהַדָּם מְרַקֵּד עַל הַכְּתָלִים,
כְּמוֹ צְלָלִיּוֹת שֶׁאָבִי הִפְלִיא
לַעֲשׂוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתָיו.
וּבֵין כָּל אֵלּוּ,
מְנַקָּה אֶתְיוֹפִּית מְנַגֶּבֶת בִּסְחָבָה
אֶת צֶלֶם הָאָדָם וְאֶת הִשְׁתַּקְּפוּתוֹ בֶּאֱלֹהִים.
תגובות