מרגו פארן – שני שירים

החדר ביום שישי בערב

אָז בַּחֶדֶר שֶׁהָיָה פַּעַם

חֶדֶר לַשֵּׁינָה שֶׁלִּי,

הִתְגַּאֵיתִי, שֶׁאֲנִי יְשֵׁנָה

עִם נְשִׁימַת הַבֶּטֶן

שֶׁל סַלְעֵי הָהָר.

(יֵשׁ צוֹרֵךְ לְהִזָּהֵר.

וַהֲרֵי שִׁנַּנְתִּי לְעַצְמִי.)

יוֹם שִׁשִּׁי בָּעֶרֶב.

אֲנִי כְּבָר לֹא יְכוֹלָה לַחֲלוֹם

אֶת הַחֲלוֹמוֹת הָהֵם.

אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה

לֹא מַפְסִיקִים לַחֲדוֹר מַיִם

וְאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ

מִנַּיִן הֵם בָּאִים.

חֶדֶר מוּצָל.

מִן הַחַלּוֹן נִרְאֶה שִׂיחַ הִיבִּיסְקוּס,

שֶׁצּוּפִיּוּת חוּמוֹת, כְּחֻלוֹת-יְרֻקּוֹת

בָּאוֹת אֶל פְּרָחָיו הָאֲדֻמִּים,

וְהַצִּינָּה אוֹחֶזֶת בַּחֶדֶר כָּל הַיָּמִים.

שׁוּב אֵין לִי מָקוֹם, וַאֲנִי נוֹדֶדֶת.

וַאֲנִי יְשֵׁנָה כְּמוֹ הָיִיתִי קְטַנָּה מִמִּדּוֹתַי.

מֵהַחֶדֶר הַזֶּה נִשְׁמַעַת לִפְעָמִים

צְפִירַת מֶרְחַקִּים עֲמוּמָה וַעֲמוּקָּה,

וְרַק אִם מִסְתַּכְּלִים מֵהַצָּד הַהוּא

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָהּ.

בדממה

חַיָּה בְּתוֹךְ דְּמָמָה

שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת וּמַגְבִּירָהּ,

וְהַבֹּקֶר,

מְאֹד מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר

אֲנִי בּוֹחֶרֶת אֶת

טַבְּעוֹתַי הָאֲדֻמּוֹת

בְּיוֹתֵר.

*

אִם אַשְׁקֶה מָחָר

גַּם אֶת רֹאשׁ שִׂיחַ הַהִיבִּיסְקוּס

הַצִּפֳּרִים תִּתְרוֹנֵנָה

וְהַשַּׁלְדָּג יַגִּיעַ לְפֹה

מִמֶּרְחַקִּים.