נועה ברקת - שיר

אדמקדמון

הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִפָּרֵד כְּשֶׁעוֹד הָיָה אֶפְשָׁר. כְּשֶׁכֻּלָּם. לְהַפְרִיד חֻלְיָה מֵחֻלְיָה, לְנַתֵּק אֶת הַחִבּוּר בַּכְּתֵפַיִם. לְנַסֵּר אֶת הַתַּחַת הַמְּשֻׁתָּף. הָיִינוּ אֲמוּרִים לַעֲמֹד לְבַד, כָּל אֶחָד עַל הָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ כֻּלָּם. הִתְנַגַּדְנוּ. לֹא הָלַכְנוּ עַל זֶה. הִתְחַבַּרְנוּ. נִדְבַּקְנוּ חָזָק, גַּב אֶל גַּב. עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מִפְלֶצֶת דּוּ רָאשִׁית. יֵשׁ לָנוּ אַרְבַּע רַגְלַיִם, שְׁנֵי פִּיּוֹת, שְׁנֵי פִּי טַבַּעַת, יֵשׁ לָנוּ שָׁדַיִם וּפִין. אֲשָׁכִים וְרֶחֶם. שַׁלְפּוּחִיּוֹת הַשֶּׁתֶן שֶׁלָּנוּ לוֹחֲצוֹת בְּאוֹתָהּ הַשְּׁנִיָּה, הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ מַשִּׁיקוֹת, מִתְנַגְּשׁוֹת, מַשְׁלִימוֹת מִשְׁפָּטִים. אֲנַחְנוּ פַאקִינְג אָדָם קַדְמוֹן מְחֻבָּר. מִפְלֶצֶת דּוּ רָאשִׁית תְּקוּעָה בֶּעָבָר. אֲנַחְנוּ רוֹצִים לוֹמַר אֲנִי, וְזֶה יוֹצֵא לָנוּ בְּיַחַד. הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִפָּרֵד כְּשֶׁעוֹד הָיָה אֶפְשָׁר.