נימרוד כהן – שני שירים

מוכרי החלומות

יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁמּוֹכְרִים חֲלוֹמוֹת

וְיֵשׁ הַמְּמַהֲרִים לִקְנוֹת

יֵשׁ הַמְּפָרְשִׁים חֲלוֹמוֹת

וְכָאֵלֶּה שֶׁאֵינָם קוֹלְטִים אֶת הָאוֹת

יֵשׁ מִי שֶׁחַי בְּחֲלוֹם

שֶׁהוּא הַסִּיּוּט שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר

וַאֲנִי, אֲנִי חוֹלֵם עָלַיִךְ

וְכוֹאֵב אוֹתָךְ גַּם כְּשֶׁאֲנִי עֵר

אלול

כְּשֶׁסִּפְרֵי מָוֶת פְּתוּחִים בַּשָּׁמַיִם

אִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב שִׁירָה

מִלִּים פּוֹרְצוֹת מִתּוֹכִי כְּמוֹ הֶתְקֵף חֲרָדָה

וְנִשְׁאָרוֹת תְּלוּיוֹת

מֵעַל הַדַּף הָרֵיק

בְּנֵנוּ הַבְּכוֹר בְּתוֹכֵךְ

צוֹפֶה עַד קְצֵה הָעוֹלָם

בַּחוּץ אֱלוּל עַכְשָׁו

גַּם אֲנַחְנוּ עֲטוּפִים בָּרַחֲמִים