נמרוד שיין – שני שירים

ביקור בקרקס

בַּסּוֹף אַתָּה לְבַד, שָׁם לְעַצְמְךָ בַּחֲדַר הַמַּרְאוֹת - מִסְתַּכֵּל עַל דְּמוּתְךָ הַמְּעֻוֶּתֶת, בְּעֵינָיו שֶׁל הָעוֹלָם הַקִּרְקָסִי.

וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעוֹד לִפְנֵי הַגֶּבֶר הַמִּשְׁתַּקֵּף, הַנָּמוּךְ וְהַשָּׁמֵן עִם הָאֵיבָר הַמְּדֻלְדָּל אוֹ הָרָזֶה וְהַגָּבוֹהַ עִם הַזִּקְפָּה בַּמַּרְאָה - הֵם, כֹּל בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאַתָּה, צְרִיכִים שֶׁהָעוֹלָם יַבִּיט בָּהֶם בַּחֲזָרָה וְיַאֲמִין בְּךָ

כָּךְ,

כְּמוֹ שֶׁאַתָּה.

שאחרי

הַשְּׁנִיּוֹת הָאֵלֶּה,

בָּהֵן אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים מִתְנַשְּׁפִים,

מוּבָסִים וַעֲצוּמִים אֶל הַתִּקְרָה.

שָׁמַיִם זְרוּעֵי כּוֹכָבִים

קְרוֹבִים וּנְכוֹנִים

מְסַפְּרִים אוֹתָנוּ

וְאֶת מָה שֶׁכָּרֶגַע קָרָה.

וְהָאֲוִיר טוֹעֶה בְּעָשָׁן מָתוֹק

וּזְמַן הוֹפֵךְ אִטִּי וּפְרָטַי –

כָּף יָדֵךְ הַקְטָנָה

יוֹצֵאת לְמַסַּע

לְאִתּוּר כָּף הַיָּד שֶׁלִּי –

תַּחַת שְּׂמִיכָה.