עמית מאוטנר – שני שירים

הנה כי חן

עַל הַגּוּף הַמְּדֻיָּק

אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת נְקֻדַּת הַ

חֵן

שֶׁלֹּא אֶקְרָא לָהּ בְּשֵׁמוֹת

כְּגוֹן שׁוּמָה

שֶׁאֲכַנֶּהָ חֵן

כִּי אֵין גּוּף מְדֻיָּק

בְּלִי חֵן הַכֶּתֶם

וְלֹא שִׁקְרִית הַחֵן

בְּהֶבֶל גּוּף הַיֹּפִי

כִּי הִיא עִטּוּר הַמִּתְיַחֵס לַגּוּף

וְהִיא דּוֹבֶרֶת אֲ

מִתָּה, שֶׁאֵין חַיִּים בְּלִי כֶּתֶם

*

אֶפְרֹשׂ אֶת בּוּשָׁתִי מַרְכֹּלֶת

לְרַגְלַיִךְ. כֹּל דְּבָרַי הַפְּנִימִיִּים, כֹּל אֵיבָרַי,

מְשֻׁמָּשִׁים

יֹאמְרוּ דְּהוֹת לַשֶּׁמֶשׁ.

וּבְחַסְדֵּךְ תָּרִימִי

וּבְמֵעֵין מַטְבֵּעַ תְּשִׁיבִינִי.

יָכֹלְתִּי לְהַשְׂמִיךְ אֶת וִדּוּיִי לְשַׂק שֶׁל נְדוּדִים

לִגְלוֹת, לִסְמֹךְ עַל הַשְּׁתִיקָה,

לֹא לְגַלּוֹת.

שֶׁלֹּא תִּהְיִי יוֹדַעַת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ יוֹדְעִים.

אֲבָל כֵּיוָן שֶׁעַל רָאשֵׁינוּ מַכָּה אוֹתָהּ חַמָּה

אֶפְרֹשׂ אֶת קוֹלוֹתַי הַפְּנִימִיִּים, אֶת דְּבָרַי, וּמִלְּפָנַיִךְ

אֶת כֹּחִי אַצִּיג.

וּבְחַסְדֵּךְ תָּרִימִי

וּבְאוֹתוֹ מַטְבֵּעַ תַּשִּׁיבִינִי.