שולה ברנע – שני שירים

*

לְכִלְאִי אֵין סוֹרָגִים -

אַךְ הוּא חָתוּם,

אֶשְׁלַח שִׁירַי לַחֹפֶשׁ בִּשְׁמִי

שִׁירֵי זְעָקָה לְחֵרוּתִי,

אֵין אִישׁ שׁוֹמְעֵנִי,

מִי יְנַתֵּץ סוֹרָגַי?

אֲסוֹבֵב סָבִיב בָּעִיר,

כַּאֲהוּבָה מִשִּׁיר הַשִּׁירִים,

הַתָּרָה אַחַר אֲהוּבָהּ.

בֵּין הַחֲרַכִּים יַבְלִיחַ אוֹר קַל

אוֹר שֶׁיְּאִירֵנִי בְּזֹהַר תִּקְוָה,

אֶשְׁלַח מִלּוֹתַי אֵלָיו,

כְּפֵרוּרִים עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי,

שֶׁיְּלַקְּטוּ צִפּוֹרֵי שִׁיר,

וִיצַיְּצוּ הֵימֶנּוּ נִגּוּן פִּלְאִי.

*

פָּנָיו סְגַלְגַּלִּים, כֹּה נַנָּסִי,

חָמוּד כְּמוֹ נֵס עַל הַר,

מָתוֹק עַד כְּדֵי לְהִתְמוֹסֵס,

וְהוּא טֶרֶם הָגָהּ אֲפִלּוּ שִׁין

וּכְבָר הִגִּיעַ בִּסְגֻלּוֹתָיו לַשִּׂיא,

סֻכָּרִיוּתוֹ מְתוּקָה כְּסָכָרִין

עַד לְהִתְבּוֹסֵס בָּהּ, לְהָמֵס בָּהּ,

רְסִיסֵי יָפְיוֹ נִשָּׂאִים מִמַּעַל,

כָּךְ יְבַסֵּס מַעֲמָדוֹ

כָּךְ תִּנָּשֵׂא לוֹ נְסִיכָתוֹ,

כְּיָאֶה לְסוּג שֶׁל נָסִיךְ,

וְהוּא טֶרֶם פָּצָה פִּיו,

וְסַסְגּוֹנִיּוּתוֹ כְּנֵד זְכוּכִית,

אוּלַי תִּבְלֹם אֵיזֶה רֹעַ,

כְּמוֹ צִפּוֹר סִיס,

אֶעֱמֹד מוּל זִיווֹ הַמַּתְרִיס,

וְאֵרָתַע פֶּן יִסּוֹג,

וְיִוָּתֵר רַק נַנָּסִי.