שוש הובר - שיר

מעשה רמייה

בַּבֹּקֶר הִיא חוֹבֶשֶׁת מַסֵּכָה מַתְאִימָה,

נָעָה לְפִי כְּלָלִים,

מְבַצַּעַת עִם חִיּוּךְ כַּנִּדְרָשׁ.

אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי

נַפְשָׁהּ כְּרִמּוֹן מְבֻקָּע מִתְפָּקַּעַת,

זוֹלֵג צוּף אָדֹם אֶל בֵּין שִׂפְתוֹתֵיהּ.

דְּבוֹרִים וּזְבוּבִים רְעֵבִים סוֹבְבִים אֶת מְתִיקוּתָהּ

נוֹגְסִים בַּשֶּׁטַח.

בַּעֲרֹב הַיּוֹם הִיא חוֹזֶרֶת

מְסִירָה כּוֹבְעֶיהָ, מְפַזֶּרֶת

קְצָווֹת שֶׁעָמְדוּ נְכֹחָן.

שִׁחְרוּר, לְרֶגַע

אוּלַי תְּנַצֵּחַ, אֲבָל אַחֲרֵי צְלִיפָה

מוּכָנָה לַמִּשְׁמֶרֶת.

אוֹסֶפֶת פָּנִים, צוֹבַעַת

לָבָן צָחוֹר, מִתְמַסֶּרֶת,

אֶלִיזָבֶּת "הַמַּלְכָּה הַבְּתוּלָה".

קוֹצֶצֶת שַׂעֲרָהּ דַּק

מַצְמִידָה רַגְלֶיהָ חָזָק,

פּוֹיְנְט אֵלֵגַנְטִי נִרְעַד

אוֹ פּוֹסֶקֶת אוֹתָן כַּנִּדְרָשׁ

בְּפִסּוּק רָחָב.