שחר-מריו מרדכי – שני שירים

באה למולי

בָּאָה לְמוּלִי אָהֲבָה

הִתְעַקַּשְׁתִּי לִשְׁקֹל אֶת הַדָּבָר

נָקְפוּ הַיָּמִים

וְהַכֹּל

וּמָה כְּבָר נִשְׁאַר לִי לִשְׁקֹל?

אלה הדברים

בַּמִּדְבָּר הַזֶּה דְּרוּשָׁה הִשְׁתַּדְּלוּת לְהֵרָדֵם,

וְאַחַר כָּךְ נִדְרָשׁ מַאֲמָץ לְהַשְׁכִּים.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:

בַּיִת מָלֵא כָּל טוּב, אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתִי.

אָב שֶׁעַל כְּתֵפָיו יֶלֶד, אֲשֶׁר לֹא הֵבֵאתִי.

בְּנֵי זוּג מִתְנַשְּׁקִים.

בַּסּוֹף אֲּנִי נִרְדָּם, וְאָז אֲנִי חוֹלֵם. תִּרְאוּ:

מֵאֲחוֹרָי הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא,

אֲנִי בַּבַּיִת, שֶׁמִּלֵּאתִי אֶת כָּל טוּבוֹ,

וְעַל כְּתֵפָי אֵינִי נוֹשֵׂא אֶת הַר נְבוֹ.