גבריאלה דקלו דור – שני שירים‏

פינה

קָשֶׁה לִכְתֹּב

אֹשֶׁר,

הוּא נֶאֱסָף

עַל עוֹרִי

כְּמוֹ טַל.

נִפְגַּשְׁנוּ תַּחַת

מַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת,

הוּא הֵרִים אוֹתִי לָגַעַת בַּתִּקְרָה. אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַמְּצִיאוּת מִשְׁתַּנָּה, אֶת יָדָיו.

הוּא אָחַז בְּמָתְנַי

מִבַּעַד לַשִּׂמְלָה,

אֶצְבְּעוֹתַי לִטְּפוּ

בְּחִבּוּר הַקִּירוֹת

לַתִּקְרָה. הִרְגַּשְׁתִּי

אֶת חֻמּוֹ מִבַּעַד

כָּל שְׁכָבוֹת

קוֹלוֹת הָרְחוֹב,

שָׁמַעְתִּי

אֶת קוֹלוֹ,

הוּא שָׁר.

שיעור בשתיקה

אֲנִי אוֹחֶזֶת

בַּכּוֹתֶרֶת

כְּבָר שָׁבוּעַ.

בְּכָל זֹאת

מָצָאתִי אֶת

עַצְמִי מַקְרִיאָה

הוֹרָאוֹת נְשִׁימָה

לְנֵרוֹת חֵצִי דּוֹלְקִים,

מַצְבִּיעָה עַל פִּי.