עודד פלד – שיר

בליל נדודים אפשר להפליג

בְּלֵיל נְדוּדִים אֶפְשָׁר לְהַפְלִיג לִמְחוֹזוֹת תּוֹדָעָה חָרְפִּיּים בּוֹאֲכָה

שָׂדוֹת אֲרֻכִּים עוֹמְדִים מוֹרִיקִים אוֹ יַעֲרוֹת-עַד לַחֲסוֹת בְּצִלָּם

שָׁם סְנָאֵי-שִׁיר מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה יְדַלְּגוּ בִּקְפִיצוֹת דֶּרֶךְ זְעִירוֹת

מוֹלִיכוֹת אֱלֵי צֹהַב קַיִץ וְשֶׁמֶשׁ בִּמְחוֹל דֶּרְוִישׁ מַבְעִיר פְּסָגוֹת

עוֹד-מְעַט-קָט יָפוּג הַקֶּסֶם עוֹד-מְעַט-קָט תִּזְמֹרֶת צְפַרְדְעֵי

מַחֲשָׁבָה תַּרְעִים מִצְעָדָהּ בְּסִמְטוֹת הַמֹּחַ עֵת עוֹבְרֵי אֹרַח

מִזְדַּמְּנִים כְּאֶבְיוֹנֵי-רוּחַ צוֹפִים בַּתַּהֲלוּכָה רוֹאִים אֶת

הַקּוֹלוֹת שׁוֹמְעִים אֶת הַמַּרְאוֹת אוֹרְבִים לָשָׁעָה

זֶה זְמַן הַהֵלֶךְ לְהַנִּיחַ מַקְלוֹ לָשֶׁבֶת לָפוּשׁ בִּשְׂפַת

נַחַל שָׁם זַהֲרוּרֵי אוֹר יְפַרְפְּרוּ בִּשְׂעָרוֹ כִּי כָּבְתָה

חֶשְׁכַת לַיְלָה לָבָן שֶׁהָיֹה הָיָה וְאֵינוֹ עוֹד