דן אלבו – שני שירים

בצילו של חרוב רחב עלווה

פַּעַם, בְּהַפְסָקַת צָהֳרַיִם בְּמַהֲלָכָהּ שֶׁל עוֹנַת חֲפִירוֹת בְּתֵל מְגִדּוֹ

בֵּין גִּבְעוֹלֵי סַיְפָן וְשִׁבֳּלֵי הַבָּר,

בְּשָׁעָה, שֶׁנִּדְמֶה הָיָה לִי, שֶׁגִּלִּיתִי טַעַם לְהַמְשִׁיךְ בְּחַיַּי,

לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַחֲלִיט,

אִם אֲנִי שָׂרוּעַ בְּצִלּוֹ שֶׁל חָרוּב אוֹ בְּקַרְקָעִיתוֹ שֶׁל קֶבֶר מְעֻפָּשׁ,

מִבַּעַד לְאֶשְׁנָב בְּקַו הַתִּקְרָה אוֹ שֶׁמָּא מִבֵּין עַנְפֵי הֶחָרוּב,

נְהַר אוֹר מְסַנְוֵר

לָטַשְׁתִּי אֶת עֵינַי בַּמַּרְאֶה הַנִּפְלָא, הוּא נִרְאָה כְּמוֹ צִיּוּר,

כְּדָבָר בַּעַל עֵרֶךְ מִשֶׁלוֹ,

אִמַּצְתִּי אֶת מוֹחִי, לְהָבִין לָמָּה נוֹגֵעַ הַמַּרְאֶה לְלִבִּי,

אִלּוּ הָיָה זֶה צִיּוּר, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי,

לְפָחוֹת הָיִיתָ מֵעֵז לְהֵישִׁיר מַבָּט אֶל הָעוֹלָם

כְּמוֹ "הַגֶּבֶר הָאוֹרְיֶנְטָלִי" שֶׁל רֵמְבְּרַנְדְט

וּמִתְבּוֹנֵן לְלֹא רְתִיעָה בָּעֵינַיִם הַמִּתְבּוֹנְנוֹת בְּסַקְרָנוּת כָּזוֹ בְּפָנֶיךָ

מִבַּעַד לָאוֹר, בֵּין אַרְבַּעַת פֵּאוֹתָיו הִבְחַנְתִּי בִּפְנֵי אִמִּי,

כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, אַתָּה חַי,

דָּן אַתָּה חַי, הָיָה זֶה, אַךְ חֲלוֹם בְּהָקִיץ

אַחֶרֶת הֶחָרוּב לֹא הָיָה מְדַגְדֵּג בְּמְתִיקוּת כָּזוֹ אֶת נְחִירֵי אַפְּךָ.

בסיכומו של דבר

בְסִכּוּמוֹ שֶׁל דָּבָר,

מַה שֶּׁחָשׁוּב הוּא מֶשֶׁךְ הַזְּמָן שֶׁבּוֹ

אַתָּה צָד

בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַדַּקִּיקוֹת אֶת רֹחַב הַצַּעַר

וְאוֹחֵז בְּמַה שֶּׁאָצוּר בַּלֵּב,

בְּמַה שֶּׁעָדִין

וְנִדָּף