יהודית אוריה – שני שירים

ירח דמדומים

זֶה בְּסֵדֶר

אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶל עַצְמִי

תִּנְשֹׁף עַל זֶה

כְּמוֹ עַל עֲלֵי כּוֹתֶרֶת

שְׁלַח אוֹתָם

מוּאָרִים עַל הַנָּהָר

כְּמוֹ שְׁקִיעַת הַיָּרֵחַ

הַנִּפְלָאָה

שֶׁרָאִיתִי בַּהֲלִיכַת הַדִּמְדּוּמִים

שֶׁלִּי

וְאַתָּה בְּמִקְרֶה שָׁמַעְתָּ

בלילה גיליתי את האור העדין של המלחמה

"לְעוֹלָם לֹא אֶחְיֶה בְּתוֹדַעַת הַגֶּבֶר - בָּהּ קְצָרִים חַיַּי מֵחַיֵּי - הַפַּרְפַּר,

רַק בְּתוֹדַעַת הַנְּשִׁימָה שֶׁלִּי, בִּכְיִי, דִּמּוּיִי".

סַאפְּפוֹ

בַּלַּיְלָה גִּלִּיתִי אֶת הָאוֹר הֶעָדִין שֶׁל הַמִּלְחָמָה

הָאוֹר הַגָּנוּז הֶעָדִין הוּא אוֹר שֶׁנֶּאֱבָקִים עָלָיו: הֶבֶל.

טֹהַר הַלֵּב, אָמַר הַשַּׁחַר, תַּפְקִידְךָ הוּא. הִיא

שָׁמְעָה וְשָׁמְעָה וְשָׁמְעָה, וְלֹא יָכְלָה לְצַמְצֵם אֶת הַלָּשׁוֹן

לִמְמַדֵּי הַזִּכָּרוֹן, כִּי הַכֹּל הָיָה חָדָשׁ, וְהָלַךְ וְנוֹצַר –

מוֹלַד הַדְּרָקוֹן - לֵדָה קָשָׁה תְּמִידִית. הִיא שׁוֹמַעַת אֶת

יוֹפְיָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל אֵמִילִי בְּרוֹנְטֶה, וְכָל מִי שֶׁנּוֹלַד מֵרֶחֶם

עַצְמוֹ. אַתְּ צְרִיכָה לְהִלָּחֵם עַל כָּל נְשִׁימָה, אָמַר הַדְּרָקוֹן לָעַלְמָה

הַנִּכְנֶסֶת עַכְשָׁו לְרֶחֶם הַצִּיוִילִיזַצְיָה, לֶעָנָן

הַמְּלַחֵשׁ. אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הָאִוְשָׁה מִשְׂתָּרַעַת,

אֶת אַב הַקּוֹל.

הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ אוֹטוֹמָטִית, אָמַר דְּרָקוֹן הַשַּׁחַר לָעַלְמָה, וְהִיא

הִתְעוֹרְרָה. חֳרִי הָאַף הַיָּרֹק שֶׁל הַנֵּס

הָעַלְוָה הָעֲדִינָה שֶׁל הָעוֹלָם

מוּגֶנֶת