מעין שטרנפלד - שני שירים

*

שִׁירַי שֶׁלֹּא כֻּנְּסוּ

קוֹרְאִים אוֹתִי.

בְּרוֹמַנְיָה זְאֵבִים

מַזְמִינִים כַּלְבֵּי בַּיִת

לְהִצְטָרֵף אֶל הַחֹפֶשׁ

בֶּהָרִים לְהִטָּרֵף

שִׁירַי קוֹרְאִים אוֹתִי

וַאֲנִי עוֹלָה

מאניה

אַתָּה מַסְבִּיר לִי

עַל הַקּוֹרוֹזְיָה

הַמִּתְפַּתַּחַת בְּמַתֶּכֶת,

לְמָשָׁל נַעַץ,

תַּחַת מַיִם,

לְמָשָׁל יָם.

הוּא נֶאֱכָל, אֲנִי מְעִירָה,

אֲבָל קוֹרְאִים לְזֶה

מְפַתֵּחַ.

אַתָּה צוֹחֵק מִדַּי.

בִּקְצֵה הַצְּחוֹק שֶׁלְּךָ

חָסֵר שׁוֹבֵר גַּלִּים